פמה צ'ודרון היא בודהיסטית אמריקאית שכתבה ואמרה דברים יפים וחכמים על ההתמודדויות השונות והלא פשוטות שלנו בתקופה הזאת שנקראת "החיים". היא מציעה 3 מתודות להתמודדות עם הכאוס וחבריו שכדאי להכיר:
אנחנו אוהבים ללמוד ולתרגל מדיטציה כשאנחנו מקבלים השראה מהתרגול, כשאנחנו מחוברים לעצמינו וכשאנחנו מרגישים שהכל אצלינו "יושב כמו שצריך". אבל לפעמים שום דבר ממה שלמדנו ותירגלנו על מדיטציה לא נראה רלוונטי כשאדם אחר פוגע בנו, או שכשאהוב עוזב אותנו, או כשהילד שלנו נשכב על הגב באמצע הסופר-מרקט ומתחיל לצעוק ולבכות. ברגעים כאלה אנחנו תוהים- איך אפשר להישאר בפתיחות וחמלה?
המקומות הלא נעימים, הלא נוחים, המביכים, הסוערים, הם המקומות בהם אנחנו מנסים לחפש אלטרנטיבה שלא תצריך מאיתנו להתמודד. אנחנו בעצם מנסים להרים ידיים ולברוח.
כשאנחנו מכווצים אל מול המציאות, התודעה שלנו כמו הופכת קטנה יותר- אנחנו מרגישים חסרי אונים, קורבנות, והראייה שלנו את המציאות נהיית צרה.
אבל עם כמה שזה נשמע מוזר, דווקא הנקודה הזאת, הלא נוחה, בה אנחנו מרגישים מכווצים, היא בדיוק הנקודה בתרגול וגם בחיינו בה אנחנו יכולים ללמוד משהו חדש, אחר. כלומר, כמו שהתודעה קטנה, כך היא גם יכולה לגדול. מצב התודעה של "כאן ועכשיו" מאפשר לנו חיבור לחכמה הפנימית שלנו. לאט לאט אמירות שנראו לנו חד משמעיות כמו "אני כישלון", "הוא לא נחמד", "היא מעצבנת", ו"הכל לא מסתדר" מושלות מאיתנו ואנחנו יכולים להבין שיש אפשרויות אחרות, יש משמעויות נוספות מאחורי התפיסות והמילים שהוטמעו בתוכינו.
החיים שלנו כיום מלאי לחץ, מתח וחרדה ואין צורך להוסיף עוד לכאוס שכבר קיים. דרך תרגול המדיטציה אנחנו יכולים להתחבר לטוב הבסיסי שקיים בנו מעצם היותנו בני אדם. כשאנחנו מחוברים נוצר מרווח מסוים (Spaciousness) שנפתח עוד ועוד ומאפשר להירגע ולנשום.
אז איך מתמודדים עם הכאוס?
לפי פמה צ'ודרון יש 3 מתודות להתמודדות עם מצבים לא נעימים בחיינו:
1. ללא מאבקים.
2. שימוש ברעל כתרופה.
3. ראיית הדברים שעולים כאנרגיית התעוררות.
1. ללא מאבקים:
מתודה זו באה לידי ביטוי דרך מדיטציית השמאטה- ויפאסנה (התבוננות- מודעות). כלומר, אנחנו מתמקדים בנשימה ומתייגים כל מה שעולה בתודעה כ"מחשבה" וחוזרים להתמקדות בנשימה. תרגול זה עוזר לנו להפסיק להיאבק בעצמינו. אנחנו לומדים להתבונן בדברים שקורים לנו שוב ושוב ולראות אותם כמו שהם, בלי לקרוא להם בשמות ובלי להיכנס למשמעותם. התרגול לא קשור בהצלחה או כישלון וגם אין לו מטרה מסוימת, מלבד להפסיק להיאבק ופשוט להיות עם מה שיש. הגישה שמובאת בתרגול משתלבת לאט לאט גם בחיי היום יום שלנו. זה כמו להזמין את "מפלצות התודעה" שלנו לבלות קצת יחד, לתת להן אפשרות להציג את עצמן ולהכיר יותר. ככה אנחנו מפתחים את היכולת לתקשר עם המטרדים והפחדים שעולים בנו.
2. שימוש ברעל כתרופה:
אנחנו יכולים להשתמש בסיטואציות קשות (שהן כמו רעל עבורינו) כדלק להתעוררות שלנו. ישנו תרגול של מדיטציית טונגלן (Tonglen) בו אנחנו בעצם "לוקחים" לתוכינו את הכאב ומחליפים אותו באנרגיה חיובית. כלומר, כשמשהו לא נעים עולה בנו- קונפליקט, בושה, אשמה, כאב, צער... במקום לנסות להיפטר ממנו, אנחנו דווקא שואפים אותו לתוכינו. לאחר מכן בנשיפה, אנחנו מדמיינים אוויר רענן נעים שיוצא מאיתנו ושמשרה עלינו רוגע. התרגול הזה בעצם לא רק למען עצמינו, אלא גם למען אחרים, כי מדובר בתחושות והתנהגויות אנושיות שכולנו חווים. אנחנו מבצעים את התרגול עם כוונה שכולנו נוכל להיות חופשיים מהסבל, מחוסר הנוחות.
3. ראיית הדברים שעולים כאנרגיית התעוררות:
יש לנו הרגלים רבים שמוטמעים בנו, כמו- לנסות להימנע מקונפליקטים, למצוא דרכים להיות יותר טובים ממה שאנחנו, לייפות דברים כלפי חוץ, ובעצם להוכיח שקיום הכאב הוא "שגוי" ולא חייב להיות נוכח בחיינו אם רק נעשה את כל הדברים הנכונים. האמת היא שיש כאב, וסבל, וצער, וכעס, שלא ניתן להפריד אותם מעצמינו. לא קיים צד "טוב" וצד "רע", "טהור" ו"טמא". המטרה שלנו היא להתחבר למה שאנחנו, על כל ההיבטים שלנו, עם כל הצדדים שבנו. להתיידד איתם, לחיות מתוך הדואליות הזאת שיוצרת שלם אחד. כאוס הוא חלק מהחיים שלנו. מה שמשתנה הוא הגישה שלנו אליו והיכולת לתת לדברים להיות ולחלוף, בלי מאבק ובלי שיפוטיות. היחס שלנו לדברים כגן עדן או גיהנום, תלוי בנקודת המבט שלנו, בתפיסה שלנו. במקום לחפש אחרי משהו גבוה יותר/טהור יותר/טוב יותר, כדאי לשהות עם הכאוס בדיוק כמו שהוא מגיע אלינו. התרגול מאפשר לנו להרגיש איך זה כשאנחנו בנוכחות, ביציבות, באיזון מול המתרחש.
