על נחישות והתמדה בדרך. מתוך חכמת המזרח- ניסים אמון.
יש לא מעט מחפשים בעולם, כל אחד בדרכו האישית והססגונית ככל שעולה בידו.
אך כשמגיעות ציפורים נודדות אלה לשערי מנזרי הזן, נותנים להם לחכות בחוץ לפחות שלושה ימים.
הסיבה שנותנים להם לחכות היא בגלל שמנזרי הזן אינם מעוניינים במחפשים רוחניים. אתה יכול להיות ''מחפש'' כל חייך. מנזרי הזן מעוניינים בטיפוסים של מוצאים, וההבדל הוא גדול.
שלב ההמתנה הוא הכרחי כדי שהכועסים יכעסו, הביקורתיים יבקרו, הממהרים ימשיכו הלאה ומי שיישאר, בבוא הזמן ייכנס פנימה ויקבל מעט אורז דביק וכוס תה ירוק. אולי לא משהו מיוחד, אבל שלב הנחישות הוא חלק מהתהליך והוא נקרא בבודהיזם ''האמת הנאצלת השלישית''.
כשבודהה היה צעיר והייתה לו יותר סבלנות, הוא השתדל לעשות את הדברים מאוד ברורים לתלמידים הרבים אשר הגיעו אליו. הם ביקשו לקבל הדרכה אישית לגבי הטכניקה המיוחדת שלו, זו שהדליקה בו את המנורה בתוך המוח כשישב מתחת לעץ הידוע בבודגאיה. בודהה עצר את המתלהבים בחיוכו הידוע ולא דיבר איתם על אושר או על ''הארה'' שנשמעו כמו משהו ששווה לרדוף אחריו, אלא על הקללה הנוראית שנפלה על בני אדם בשחר על הזמנים. קללת חוסר המנוחה.
הוא לימד שהקללה הולכת איתנו לכל מקום. אנחנו נרדמים איתה בלילה, מתעוררים איתה כל בוקר ולא מצליחים למנוע ממנה לחלחל ולהכות שורש בנפשותיהן הרכות של ילדנו.
תורת הדהארמה היא לא לאסוף עוד צעצוע להתגנדר בו, אלא הסכמה לטיפול שורש אצל רופא שיניים הודי יחף שיעקור לנו בלי הרדמה את ריקבון הקארמה, את חוסר המנוחה, את עצב התמיד ואת עורב המחשבות השחור והביקורתי.
בתחנה שנקראת ''האמת השלישית'', עוצרים כדי לגבש החלטה שבלעדיה, על פי הבודהיזם, אין טעם להמשיך הלאה. ההחלטה מחייבת אותנו מול עצמנו בלבד, והיא ההבטחה שאנחנו ננצח את המסכנות שלנו בכוחות עצמנו. מהר מאוד מגלים שהמסע הוא אישי, האתגר הוא אישי, אף אחד לא יעקור לנו שום דבר. אנחנו רופא השיניים של עצמנו – בין אם זה נעשה בזוג, בקבוצה או בחברת נזירות טיבטיות שמתקלחות בישיבה.
האמת השלישית אומרת שאסור שהמדיטציה, או תורת הזן יהפכו למפתחות שתולים על הקיר ועובדים אותם. גם אין לתלות על כותל המזרח את המורה, את הספרים, את מקלות הקטורת או את הכרית, ומיותר להצביע עליהם באצבע מאשימה. אבל מי שרוצה יכול להשתמש בהם, פשוט כי הם כלים ועזרים טכניים בדרך אל החופש, אל האושר, כי אושר וחופש הם בעצם אותו דבר.
השאלה היחידה שנשאלת כאן היא האם סבלתם מספיק?
אם אתה לא בטוח, אם אינך חושב שסבלת מספיק או שאתה מרגיש שאתה מסוגל לסבול עוד, בבקשה- קח לעצמך את הזמן ותסבול כמה שצריך, אל תמהר, תמצה את העניין לעומקו, תתיש אותו. רק כשיגיע היום שבו תגיע להחלטה חד משמעית עם עצמך שסבלת מספיק ונמאס, אפשר יהיה להמשיך לתחנה הבאה במסע. לשלב הזה בדיוק, להחלטה החשובה הזו, קרא הבודהה ''האמת השלישית'' .
מתוך חכמת המזרח- ניסים אמון
