פסיכותרפתיה ומפגש עם קושי וצער

מאחר ואני פוגש לאחרונה לא מעט צער וקושי,

אצל חברים, קרובים, מטופלים, וכמובן גם אצלי,

מצרף כאן מילים של אמת על התקופה שנקראת החיים ועל מה שכדאי לעשות איתה.

לפני המילים הנהדרות (ותודה לד"ר קרן צרפתי טובת הלב),

מזכיר שגם התפיסה הבודהיסטית שחלקכם זוכים ללמוד יחד איתי,

נשמעת לכאורה כמו סיפור על קושי שיפוטיות וכאב,

אבל היא בעצם דרך יפה אל מעמקי טוב הלב.

-------------------------------------------

טוב לב // נעמי שיהאב נאי

לפני שתדע מהו טוב לב באמת,

אתה חייב לאבד דברים.

חייב להרגיש את העתיד נמס ברגע,

כמו מלח במרק חם.

מה שהחזקת בידך, מה ששמרת עליו וספרת אותו בזהירות,

הכל צריך ללכת,

כך שתדע כמה חרבה האדמה יכולה להיות.

לפני שאתה לומד את המשיכה העדינה של טוב הלב,

אתה חייב לטייל היכן שהאינדיאני בפונצ'ו הלבן שוכב מת לצד הדרך.

אתה חייב לראות כיצד זה היית יכול להיות אתה.

איך גם הוא היה מישהו במסעו דרך הלילה,

מלא בתוכניות,

כשנשימתו הפשוטה שומרת עליו חי.

לפני שתדע טוב לב כדבר העמוק ביותר בפנים,

אתה חייב לדעת צער כדבר האחר העמוק ביותר.

אתה חייב להתעורר עם צער,

חייב לדבר אליו עד שקולך יתפוס את החוט התופר יחד את כל הצערים,

ולראות את גודלו של הבד.

אז, טוב הלב נשאר הדבר ההגיוני היחיד. הדבר היחיד שמרגיש נכון.

טוב לב שקושר את שרוכי הנעליים, ושולח אותך החוצה לקנות לחם במכולת.

טוב לב שמרים את ראשו מהקהל הגדול,

אומר - "בדיוק אותך חיפשתי",

וממשיך ללוות אותך הלאה לכל מקום אחר,

כמו צל, כמו חבר.