מראה שחורה ב-15 דקות,
על הבחירה בין כאב, לבין פשוט להיות.
היי, אתה. תחשוב רגע.
מה היית עושה לבד, בחדר ריק, 15 דקות, רק אתה והקירות.
ומה קורה לך בתור או ברמזור, כשצריך קצת לחכות?
ואת, כשאת סתם יושבת, מחכה לאוטובוס או לרכבת.
מה את עושה שם תגידי? על מה את חושבת?
2014, אוניברסיטת הרווארד, הפסקת צהריים במזנון הכשר.
החוקרים וילסון, גילברט וחברים, מחפשים את הדבר הבא שיאפשר לחוקרים אחרים לעשות להם Like ו-Share.
עוד משהו להציג במעגל סגור בכנס עם כיבוד, או בוועידה,
כרגיל,
לעשות מדע,
בלי שאף אחד ידע.
אז הם לקחו אנשים, סטודנטים בעיקר,
והכניסו כל אחד מהם לחדר ריק שאין בו כלום ושום דבר.
ואז חיככו ידיים בהנאה ועשו עליהם כל מיני ניסויים,
כדי לבדוק איך נראית החוויה האנושית - אחרי כמה דקות בלי גירויים.
באחד הניסויים, הכניסו לחדר מכשיר קטן, לא משוכלל,
שאפשר בעזרתו לתת לעצמך מכות חשמל.
עוד קודם, כל נבדק התנסה כדי למצות הסקרנות ולהגיד מה הוא חושב,
כולם העדיפו לשלם כמה דולרים כדי להימנע מהכאב.
אז כל אחד נכנס לבד לחדר, 15 דקות,
כשמאחורי הדלת יש לו שתי אפשריות:
להכאיב לעצמו, או לחשוב מחשבות.
סתם לסבול
או סתם להיות.
להלן התוצאות:
66% מהגברים, ו-25% מהנשים, בחרו להכאיב לעצמם.
40% מכלל הנבדקים העדיפו לחוות לפחות מכת חשמל אחת, רובם יותר.
אז אחוזים זה נחמד, אבל מה זה בעצם אומר?
האם אני ואתם באמת עושים משהו אחר?
לא צריך פה אחוזים ולא חכמה בדיעבד.
מה באמת קורה לנו כשיש כמה רגעים פשוט להיות לבד?
כמה מהר אנחנו מזריקים משהו לווריד דרך כף היד?
כמה פעמים ביום האצבע שלנו מתעניינת בשעה,
רק כדי לגלות שאין שם מייל, תמונה או הודעה.
רק כדי שוב ושוב להתאכזב.
כדי שתא במוח יעביר עוד זרם חשמלי קטן למחוזות כאב.
כמו כל מחקר, גם כאן לא כדאי להתרגש יותר מדי מתוצאות ומספרים,
רק הצצה מדעית קטנה לרעיון בודהיסטי עתיק ולסיפור מהחיים,
אולי יש משהו בסיסי,
בחוויה של כולנו,
שהוא לא כל כך נעים?
----------------------------------------------------
על השאלה הזאת, ועל כמה אחרות,
חוקרי המוח והבודהיסטים כבר מצאו כמה תשובות,
מוזמנים לבוא, לשמוע ולחוות
מתוך פרויקט "Poet_research" (שירה מחקרית מדוברת), להנגשת מידע מחקרי מתחום הפסיכולוגיה, הבודהיזם והמוח.
**מחשבות שליליות חרדות ומיינדפולנס
תובנות מחקר בצבע לערב שבת,