יובל נח הררי, מתרגל מדיטציה וותיק ולומד בודהיזם מסור, מציע בספרו החדש "21 מחשבות על המאה ה-21", עוד סיבה טובה לעצור רגע ולבדוק מה קורה, לאן כל הדבר הזה הולך, ומה בעצם חשוב?
הוא מספר למשל על האופן שבו מהפכת המידע והטכנולוגיה (כפרה עליה, מאפשרת לי להתבטא פה) עלולה לפגוע בנו בקרוב.
לפגוע במה? כמובן בפרטיות שלנו ובמספר מקומות העבודה, אבל גם ביכולות הקשב והזיכרון שלנו, ביכולת לחשוב ולבחור עצמאית, ובכמה אנחנו יודעים על החוויה שלנו.
איך זה קורה? (בעריכה קלה, מחילה ממנו):
"אז העבודה שלי מתמרצת אותי לבדוק מיילים כל הזמן, ולענות בזריזות. אין לבוס/ית שלי שום עניין שאפתח למשל מודעות לחוש הטעם שלי, או את היכולת להעריך את מה שיש לי.
אז אני בודק מיילים אפילו באמצע הארוחה, וקצת מאבד עם הזמן את היכולת לשים לב לתחושות הגוף שלי, להנות מטעמים, ולדעת מה קורה מסביבי.
המערכת הכלכלית מצידה, לוחצת להרחיב את ההשקעות ואת ההון שלי, אבל לא נותנת שום תמריץ להרחיב את החמלה או את היציבות המנטלית שלי.
בכך, בני האדם מפתחים את עצמם כמו שהם מפתחים חיות מבויתות אחרות.
לאורך הדורות, טיפחנו למשל פרות צייתניות שמייצרות כמויות עצומות של חלב, אך מכל בחינה אחרת הן הפכו נחותות מבקר הבר - הן פחות זריזות, פחות סקרניות, פחות ערמומיות, פחות עצמאיות.
כיום, רובנו מתפתחים כבני אדם שמייצרים וצורכים כמויות אדירות של מידע, ובעצם מתפקדים כשבבים יעילים בתוך מערכות עיבוד מידע אדירות.
אבל פרות המידע שאנחנו, לא ממש ממצות את הפוטנציאל האנושי שלהן.
קשה לנו אפילו לשער משהו על הפוטנציאל האנושי, כי אנחנו יודעים מעט מאוד על התודעה שלנו (על הקשיים שהיא מייצרת, על האפשרויות שיש בה).
במקום להשקיע בחקר התודעה, אנחנו מתמקדים בפיתוח אלגוריתמים והגדלת מהירות האינטרנט".
כדי להימנע מתוצאות כאלה, מציע יובל נח החביב:
"על כל דולר ועל כל דקה שאנחנו משקיעים בפיתוח בינה מלאכותית, מוטב שנשקיע דולר ודקה בפיתוח התודעה האנושית".
אז שווה לקרוא. אבל שווה בעיקר לחשוב במה אנחנו משקיעים דולר ודקה.
האם במה שמפתח בנו יכולות וכלים, או במרדף של מתח ומועקה.
בהתפתחות ולמידה וקשר אנושי, או בייצור של עוד חלב שנשפך.
אז על החלב לא בוכים, כך למדנו. גם כשהוא נשפך. אבל שווה לבדוק מה קורה בדרך, מה כדאי ואפשר לחזק, כדי שלא נאבד ונפסיד ונשכח.