מהי מחשבה?

אחת הסיבות לחוסר הסיפוק האנושי לפי התפיסה הבודהיסטית, קשורה לנטייה שלנו לתפוס תופעות כאילו הן קיימות באופן עצמאי, כאילו אינן תלויות ומושפעות מהרבה תנאים ונסיבות.במילים אחרות, אנחנו מנתקים תופעה מההקשר שלה, מהגורמים שהשפיעו עליה, ומייחסים לה עצמאות.לפי התפיסה הבודהיסטית, שגם המדע תומך אותה דרך החוק הפשוט של סיבה ותוצאה – אין שום דבר שקיים באופן עצמאי. הסיפור הזה מורכב להבנה לפעמים, והוא מלווה אותנו עוד מהלהיט "אין אני" של שוטי הנבואה. ההצעה היא לא שדברים לא קיימים, או שהאני לא קיים, אלא שהוא לא קיים באופן העצמאי שבו אנחנו תופסים אותו, אלא קיים כתופעה שתלוי בהרבה תנאים ונסיבות, לא נפרד אלא תלוי, לא מוצק אלא אוורירי וגמיש יותר. למה זה חשוב?הנטייה לייחס לדברים עצמאות משפיעה על התפיסה שלנו אותם, על מה שאנחנו מרגישים כלפיהם, על היחס והתגובה שלנו אליהם. קל לראות את זה כשאנחנו פוגשים מישהו לזמן קצר וישר מגבשים עליו תפיסה מסוימת, תוך התעלמות מהמון דברים שיכולים להשפיע על איך שחווינו אותו באותם רגעים (החל מהמצב התודעתי שלנו, דרך אירועים שקרו לאותו אדם באותו יום ועוד). לפני כמה שבועות ראיתי את הטניסאי אנדי רם (זוכה טורניר ווימבלדון) מדבר באירוע שבו דיברו גם גורי אלפי ושועלי במה אחרים. אם הייתי פוגש אותו לראשונה שם כשעלה על הבמה ודיבר, הייתי בקלות חושב שהוא אדם חסר בטחון, מפוזר, ולא מאוד מוצלח. במקרה הזה, אני יודע שבהקשרים אחרים יש לו המון בטחון, שהוא יכול להיות מאוד מרוכז ברמה של לתפקד בנקודה בגמר טורניר הטניס הגדול בעולם. ואולי באופן יחסי לגורי אלפי הוא חסר בטחון, ואולי במקרה היום עובר עליו משהו. בקיצור, המוח שלנו קשה לו לפעמים להכיל הרבה הקשרים ומורכבויות אז הוא עושה קיצור דורך ואומר על דברים – זה ככה. הוא כזה.אותה תופעה קורית לנו עם עצמנו, ברור שמי שאנחנו, איך שאנחנו מופיעים בעולם, מדברים, טובים במשהו או פחות טובים במשהו אחר, אוהבים מוזיקה כזאת ולא אוהבים אחרת – כל זה הוא תולדה של המון השפעות חיצוניות וגורמים שונים. מודעים ולא מודעים. החל מההורים שלנו ועד למצב הביטחוני במדינה בתקופה שנולדנו אליה, והאקראיות של המקום שאליו הגענו בצבא או באוניברסיטה והעובדה שבמקרה פגשנו חברים כאלה ולא חברים אחרים שהיו להם תחביבים מסוימים ודיבור כזה או אחר. כל זה ברור תאורטית, אבל כשאנחנו קמים בבוקר לתוך המודעות שלנו, קשה להחזיק את כל זה, ואנחנו פשוט מרגישים שהדבר הזה הוא אני. באופן עצמאי. אותה תחושת יישות עצמאית מופיעה למשל גם כשאנחנו לא מצליחים במשהו, בקלות זה מרגיש שזה אני שנכשלתי, כיישות עצמאית בעולם שהכשלון הוא שלה.

עד כאן לא חייבים להבין הכל או להסכים על הכל. רק להתחיל מזה שאנחנו נוטים לייחס לדברים עצמאות, למרות שבפועל שום דבר לא קיים באופן עצמאי. הכל תלוי בהרבה תנאים ונסיבות (בהקשר, במרכיבים, בתפיסה שלנו, בזמן, ועוד).מיזוג קוגניטיבי היא תופעה חשובה שקורית מתוך אותה נטייה ליחס לדברים עצמאות. מיזוג קוגניטיבי מתאר את הנטייה שלנו לחוות חוויה, ולייחס אותה למשהו או למישהו, כאילו מדובר בתכונה עצמאית שלו.לדוגמא, אנחנו לקראת סופה של ארוחת שישי ובא לנו קינוח. בצייפה ובתקווה אנחנו שואלים – יש קינוח? נניח שמשאלתנו מתגשמת ומישהו קם, מביא עוגה ומניח אותה על השולחן.באותו רגע, מה נחשוב על העוגה? כנראה נחווה אותה כרצויה, טובה, מסקרנת, אפילו מרגשת ומשמחת. אז זאת העוגה כרגע, אלו תכונותיה. דמיינו שעברה רבע שעה, וכבר אכלנו מהעוגה ואכלנו עוד קצת וכבר רמת הסוכר בדם שלנו גבוהה למדי. אם נסתכל שוב על אותה עוגה, איך נחווה אותה עכשיו? לא רצויה, לא בריאה, בטח לא מסקרנת, אולי אפילו מעוררת דחיה.זהו המיזוג הקוגניטיבי, מתוך הנטייה ליחס לדברים עצמאות (במקרה זה, לעוגה) אנחנו משייכים אליהם את החוויה שלנו, כאילו זו תכונה עצמאית שלהם. אותו דבר יקרה כנראה לבחור שמחפש זוגיות ורואה בשולחן שלידו בחורה יפה. בתנאים והנסיבות האלה הוא בוודאי יחווה אותה כמרגשת, רצויה, אפילו מלחיצה, אולי מרוב הפנטזיה כבר יחווה אותה כאילו היא בדיוק מה שהוא מחפש. כל זה יושלך וימוזג אליה, כאילו היא כזאת. כמובן, אותו בחורה יכול לראות את אותה בחורה בדיוק באותו מקום, אבל אם התנאים של חייו שונים (בזוגיות, לא מחפש שום דבר), תהיה לו חוויה שונה (עניין מינימלי, אולי אדישות), ומכאן גם האופן שבו הוא יחווה אותה יהיה שונה לגמרי.

אז עד כאן נטייה ליחס עצמאות, ותופעה של מיזוג קוגניטיבי. אבל איפה זה נהיה עוד יותר מעניין? כמובן שמי שאנחנו נוטים לייחס לו הכי הרבה עצמאות זה אנחנו, כל אחד והאני שלו.ומכאן, התופעה של מיזוג קוגניטיבי מתרחש באופן החזק ביותר – לנו בתוך עצמנו עם המחשבות והתחושות שלנו.קל יחסית, וחשוב במיוחד, לראות את זה בהקשר של המחשבות שלנו. בדרך כלל, כשעוברת לנו מחשבה בראש (למשל – "אין לי כוח אליו/ה"), אנחנו ישר חווים את המחשבה הזאת כאילו היא שייכת לנו באופן עצמאי, וזה מרגיש כאילו זה באמת מה שאני חושב/ת. המחשבה נתפסת כאמת באותו רגע, או כעובדה לגבי ה"אני".אבל בפועל, המחשבות שלנו הן לנו שלנו באופן עצמאי כמו שאנחנו נוטים להרגיש. אם נגדיר מחשבה לפי התפיסה הבודהיסטית, נגיד שמחשבה היא – תופעה מנטלית משתנה, ותלויה בתנאים ונסיבות. זו הגדרה שונה מאוד מאיך שאנחנו נוטים לתפוס מחשבה.באילו תנאים ונסיבות תלויה מחשבה שעוברת לי בראש ברגע נתון?האם זה שתופיע מחשבה כזאת או אחרת ברגע נתון תלוי בכמה אני עייף או רעב? בזה שקמתי הבוקר עם גב או צוואר תפוס? האם המחשבה שתופיע תלויה בכותרות החדשות שקראתי לפני שעה? ומה עם דברים רחוקים יותר? האם מחשבה תלויה במזג האוויר? בשיר ששמעתי ברדיו לפני חצי שעה? בדברים שאבא שלי היה אומר לי כשהייתי קטן?ועדיין, כמשופיעה מחשבה אנחנו ישר ממזג ומשייכים אותה ל"אני", וברגע זו לא רק מחשבה (תופעה מנטלית משתנה ותלויה בנסיבות), אלא זה באמת מה שאני חושב. כשיש הזדהות כזאת עם המחשבות שלנו, אנחנו נסחפים לתוכן, מאוד תגובתיים כלפיהן, לוקחים אותן מאוד מאוד ברצינות, ובעיקר מאמינים להן באופן מיידי ונותנים להן המון משקל. ההצעה כאן היא לא שמחשבות זה דבר לא חשוב או לא נכון. לפעמים הן נכונות וחשובות, אבל לפעמים לא בהכרח, ומה שבטוח, זה שכדאי לעצור ולבדוק. לא להשתכנע מהר מדי. כשנוצר לאט לאט מרווח ביני לבין המחשבות, אפשר להתחיל לבחון אותן, להחליט מתי ואיך להתייחס אליהן, ולפעמים גם פשוט קל יותר להניח להן.אפשר גם להשתעשע רגע מהסלקטיביות של ההזדהות שלנו. עם מחשבות, תחושות גוף כמו לחץ או כאב, רגשות כמו כעס פחד או עצב – אנחנו נוטים בקלות להזדהות. "אני כועס", "הכאב שלי", "אני פחדנ/ית". אבל מחשבות, תחושות, רגשות, הן כאמור תופעות מנטליות, כמו גם טעמים, ריחות, וצלילים. דברים שמופיעים, פוגשים את החושים שלנו ויוצרים חוויה. באופן מעניין אנחנו לא נוטים להזדהות באותה צורה עם צלילים או טעמים, כשאנחנו חווים מתוק או מלוח אף אחד לא מרגיש שהוא בעצמו מתוק או מלוח. זו פשוט חוויה – תופעה משתנה ותלויה בתנאים ונסיבות.

פרקטית, אפשר לנסות להתייחס ככה למחשבות בתרגול ובמהלך היום, ומדי פעם להזכיר לעצמנו – רק מחשבה, לא בהכרח שלי או מה שבאמת אני חושב/ת. תרגול של התבוננות בהופעה של מחשבות יכול לעזור לייצר את המרווח הזה בין המודעות לבין המחשבות. אותו מרווח שבתוכו לאט לאט מתפתים יותר בהירות, בחירה וחופש אל מול מה שקורה לנו.