• ronkahana

מיינדפולנס ומצבי משבר

עודכן: 23 בינו׳

יש המון אנשים שפוטרו לאחרונה או נאלצו לסגור עסק. הרבה אנשים בלי עבודה.

כנראה בלי שהם יודעים, יש כרגע גם המון אנשים בקבוצת סיכון לדיכאון וחרדה.

מסביב, במקרה הטוב, מתעסקים במודלים למניעת הדבקה ותוכניות כלכליות.

זה אחלה. אבל שום דבר לא מפצה על העדר המשמעות של מי שלא קם בבוקר לעשות את מה שהוא טוב בו. אף מענק לא מאחה את השבר בתפיסה העצמית של מי שלא עובד במקצוע שעד עכשיו הגדיר אותו.

גם אין עוד פיצוי שעוזר להתמודד עם בושה, או עם הכעס של מי שמרגישה שהיו לא הוגנים כלפיה.

אולי המשבר הקולקטיבי קצת פחות דרמטי עכשיו, אולי התחלנו להתרגל,

אבל הרבה מאוד משברים אישיים רק מתחילים עכשיו להתגלגל.

המצב הבריאותי בעייתי, המצב הכלכלי קשה. אבל בתור חברה, וגם בתור חברים, נראה לי שדיכאון וחרדה צריכים להדאיג אותנו לא פחות כרגע.

מי שקצת חוקר תופעות בעולם הזה, מציע שלתופעות חיצוניות (כמו וירוסים ומשברים כלכליים) יש נטייה כל הזמן להשתנות. אבל תופעות פנימיות הן אירוע קצת אחר. אם לא יודעים לעבוד איתן, לתופעות פנימיות (כמו תפיסות, סיפורים, דפוסי מחשבה) יש נטייה להיתקע ולהישאר.

אומרים שהמשבר הכלכלי בפני עצמו צפוי להתאזן, גם אם תוך שנה או שנתיים. אנשים צעירים שאין להם עבודה כרגע ימצאו בעתיד עוד הרבה עבודות.

אבל את השברים והקשרים שמתגבשים בתודעה ובגוף בעקבות פיטורים או סגירת עסק רואים הרבה פחות,

ואת השברים והקשרים האלה קשה מאוד לפרום ולאחות.

כולנו, באמת כולנו, כולל אני, כולל האנשים הכי קרובים אליכם, יכולים "להיקלע" לסיטואציה תודעתית לא יציבה, למצב נפשי קשה. את המקרים הקשים האלה אף אחד לא ממש סופר.

לעתים נדירות אפשר לראות אותם ברמזור או ברחוב,

אבל רובם מסתתרים בבית או מסתתרים בגוף ובלב תחת מעטה של הכל טוב.

איך מגיעים למצב כזה?

רוב הזמן רובנו נמצאים במרחבים הבטוחים יותר של התודעה, באיזון יחסי בציר שבין מצב "פעיל מדי" (אי שקט וחרדה) לבין מצב "כבוי" (העדר משמעות ודיכאון).

התודעה שלנו נוטה להיקלע לקצוות של דיכאון וחרדה, כשבעקבות אירועי חיים משמעותיים אנחנו חווים חוויות רגשיות ומחשבות לא נעימות, ואנחנו לא ממש יודעים/ות איך נכון להגיב אליהן.

אנחנו נוטים להגיב לחוויות האלה בצורה שרק שואבת את התודעה יותר ויותר לקצוות שלה, וגם גם מעוררת מחדש תפיסות מגבילות וישנות ("אני לא מספיק טובה", "לא רואים אותי", "לא מעריכים אותי".

משם התודעה שוקעת לה במחוזות של אשמה ואימה.

ממש כמו למערכת החיסון שלנו, גם לתודעה שלנו יש נטייה לתקוף את עצמה.

גם אם אנחנו מסתכלים מסביב ונראה שמי שלא עובד/ת כרגע בסדר יחסית, יכול מאוד להיות שמשהו זז שם בפנים, רק נע קצת ימינה או שמאלה על הציר.

אולי בעתיד תספיק רק דחיפה קטנה כדי ליפול לתהומות התודעה, אולי משבר בעבודה, או סתם אירוע חיים רגיל כמו פרידה או לידה.

אם יש לכם חברים/ות או בני משפחה שלא עובדים כרגע או נפגעו כלכלית, גם אם נראה שהם סך הכל בטוב,

יהיה נהדר אם תהיו ערים/ות למה שקורה איתם, אולי אפילו כל יום או יומיים,

נסו לבדוק מה שלומם באמת, ומה קורה שם בעומק מתחת לפני המים.

בואו להכיר מהו מיינדפולנס בעצמכם

מיינדפולנס ומצבי משבר



7 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול