• ronkahana

מדיטציה, קבלה, המוח וויסות רגשי

עודכן: 23 בינו׳

כמה חוקרים מארה"ב, הודו ודנמרק שיחקו קצת עם המוח של כל מיני אנשים שעושים מדיטציה וכאלה שעדיין לא, והצליחו להראות משהו די מטריף לגבי האופן שבו אנחנו חווים רגעים נעימים ולא נעימים בחיים שלנו.

---------------------------------------------------------------------------------------------

כשאנחנו שואלים פה בסדנאות, כמה רגעים נעימים לעומת לא נעימים נראה שיש בחוויה האנושית? (אצל האדם הממוצע, לא אצלנו אישית) - התשובה הממוצעת של יותר מאלף איש שכבר שמעתי היא משהו כמו 70/30 לטובת הלא נעים.

אין לשאלה הזאת תשובה נכונה כמובן, אבל נסו למשל לבדוק בין הערכה וביקורת - מה מורגש לכם יותר בעוצמה וליותר זמן.

למצב המדאיג הזה של הקיום האנושי יש כל מיני הסברים,

היסטוריונים וביולוגיים יציגו את הנטייה האבולוציונית - הישרדותית של המוח "לטובת" הלא נעים.

פסיכולוגים יספרו על פגיעות התפתחות ודימויים עצמיים.

חוקרי קבלת החלטות ידברו על "שנאת הפסד" או "הטיית השליליות",

ומורים בודהיסטים יציעו להישיר מבט אל טבע התודעה והמציאות.

כך או כך, קשה שלא לראות עד כמה הנטייה הלא רצונית שלנו להעצים את הלא נעים, מנהלת לנו את השמחה והסיפוק, את הדימוי העצמי והחרדות והפצעים.

בינואר 2020, כמה חבר'ה עם שמות מורכבים מהודו ארה"ב, ודנמרק ועוד כמה חוקרים - רצו לחקור מה קורה במוח של מתרגלי מדיטציה לעומת קבוצת אנשים אחרים. החוקרים ביקשו לבדוק האם ואיך מדיטציה משפיעה על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, ובעיקר על אותו אופן מעוות שבו אנחנו חווים את הנעים והלא נעים.

הם לקחו כל מיני אלקטרודות ושמו לנבדקים על הראש,

ואז הראו להם מילים המתארות תכונות נעימות ולא נעימות, ביחד עם השאלה "עד כמה את/ה מייחס/ת לעצמך את התכונה הזאת"?

בכל פעם שהנבדקים הגיבו לתכונה נעימה (למשל, אני "יצירתי/ת") או לא נעימה (למשל, אני "חסר/ת בטחון") - נמדדה הפעילות החשמלית במוח שלהם באופן שמייצג את עוצמת החוויה הרגשית והפיזית אל מול גירוי נעים או לא נעים (בערך חצי שנייה אחרי הופעת הגירוי).

במילים אחרות, החוקרים בדקו האם מתרגלי מדיטציה וכאלה שאינם מתרגלים, חווים באופן אחר את הנעים והלא נעים ואת עצמם והחיים.

ממצאים:

1. אצל אנשים שלא מתרגלים מדיטציה, נמצא אותו פער מדובר שבו הלא נעים נחווה באופן עוצמתי הרבה יותר מהנעים (הפער בין הקווים המקוטעים באזור המודגש בגרף).

באופן די מרתק, אצל מתרגלי מדיטציה וותיקים כאילו נעלם לו הפער הזה בין הנעים והלא נעים (הקווים הרציפים באזור המודגש), והם נחווים באותה עוצמה.

"הטיית השליליות", הנטיה ההישרדותית הישנה של המוח, והרבה מחוסר הסיפוק והקושי והמתח שהן מביאות איתן - כמו מתבטלים לאור האימון והתרגול.

2. המחקר מספק גם נקודה למחשבה למי שטוען שתרגול מדיטציה הוא התנתקות ממה שקורה, ואולי מייצר אדישות וחווית חיים עם פחות ריגושים.

באופן ממוצע (בלי קשר לנעים/לא נעים) נראה שהחוויה הראשונית של מתרגלי מדיטציה היא דווקא עוצמתית יותר (מורגשת יותר) מאשר של אנשים אחרים.

אפשר גם לקחת רגע של מחשבה רחבה יותר, על המאמצים והכסף והזמן שאנחנו מקדישים כדי שיהיה לנו כמה שיותר נעים ונוח,

בלי לעשות יותר מדי עם הפער המתסכל ששוב ושוב יוצרים הדפוסים של התודעה והמוח.

לסיום נסייג ונאמר שכמו כל מחקר, זאת רק הצעה, או סיפור, או חומר למחשבה,

וכדאי לקחת את המחקר ואת החיים בכלל, בערבון מוגבל וברוח טובה.

מדיטציה, קבלה, המוח וויסות רגשי
מדיטציה, קבלה, המוח וויסות רגשי

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול