• ronkahana

כעס במיינדפולנס

עודכן: 23 בינו׳

כעס הוא בין הרגשות הפחות לגיטימיים ופופולריים בחברה שלנו, אבל אם גם אתם יצורים אנושיים, רוב הסיכויים שאתם כועסים לפעמים, ולכן אולי אפשר לתת לו רגע קצת מקום. הכעס הוא אוסף של רגשות ותחושות שנמצאים בתוכינו ומבקשים לקבל מענה. מקור הכעס יכול להיות בצרכים וציפיות שונים שיש לנו, בערכים ובעקרונות שלנו שנפגעו, בפחדים, בחששות, בתסכול ועוד. כשהכעס מגיע, הוא צובע את המציאות שלנו, מונע מאיתנו לראות ולחשוב בבהירות, פוגע ביכולת שלנו לקבל החלטות שקולות ומייצר רעש רב בתודעה שלנו.


כשאומרים לנו ללמוד לשלוט בכעס שלנו, אנחנו חושבים שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לדחוק אותו מטה, בעצם כמו לכסות באדמה את הלבה הרותחת שמבעבעת בתוכינו ומחכה להתפרץ. אבל דיכוי הכעס לא באמת תורם לנו. הוא עוד קיים שם למטה, ויותר מכך- כנראה שבעוד מספר רגעים או מקסימום שעות, הוא יתפרץ בעוצמה רבה יותר. כדי לעבוד עם הכעס יש 2 דברים שכדאי לזכור:

1. הכעס, כמו תחושות ותגובות ורגשות אחרים וטובים, הוא אוניברסלי. כולנו פגשנו אותו בחיינו ועוד נפגוש אותו, לא משנה איפה נגור, במה נעסוק ומי יהיו חברינו. יש משהו שנותן קצת נחת בידיעה הזאת שיש לנו ולאחרים חוויות דומות מעצם היותינו בני אדם.

2. הכעס הוא רגש חשוב ותפקידו לאותת לנו כשפוגעים בנו פיזית/ מילולית/ נפשית... כשחוצים את הגבול שלנו. אנחנו לא רוצים להתעלם ממנו, אלא ללמוד לתת לו מקום בצורה מודעת יותר.


אז איך אפשר גם לכעוס וגם להישאר בקירבה, בחמלה ואמפתיה עם עצמינו ועם הכעס?

החיים מזמנים לנו שלל חוויות והתנסויות, שעל רבות מהן אין לנו באמת שליטה, אבל התגובות שלנו מתרחשות מתוכינו ולכן חשוב שניקח אחריות מלאה עליהן ולא נרחיק אותן מאיתנו או ננסה להפוך אותן לזרות. מצד שני, נזכור שהרגשות והתחושות שלנו הם לא אנחנו. יש לנו נטייה להיסחף לתוכם, להפוך להיות הם, והם אנחנו.


אם נסתכל על הכעס דרך נקודת מבט של מיינדפולנס, מדובר באנרגיה מסוימת שנוכחת בזמן מסוים. ברגע שיש לנו את ההבנה שגם כעס, כמו כל דבר אחר, הוא קיים וגם חולף, קל לנו יותר להתמודד איתו. אנחנו לא עוסקים בשאלה האם הכעס הוא טוב או לא, או האם הוא הגיוני או לא, אלא בכך שהוא פשוט נוכח ברגע הזה ואנחנו רוצים לנסות להביא אותו למודעות שלנו מבלי לתת לו לשרוף אותנו, להתבונן במה שמתרחש בתוך הכעס ובמה שנמצא מאחוריו ומתחתיו... ככל שנהיה יותר במודעות לכעס ובתשומת לב למה שהוא מביא, כך יש גם סיכוי טוב יותר שנצליח להביע את הצרכים והרצונות שלנו בצורה טובה יותר מול הסביבה.


בתור התחלה, אפשר לזהות את הכעס (לפעמים אפילו השלב הזה, שנדמה לנו פשוט כשאנחנו קוראים לנו עכשיו בנחת, הוא לא קל בכלל "ברגע האמת". לכן דרושה הרבה סבלנות תוך כדי תרגול, והרבה חמלה כלפי עצמינו). אפשר רק לסמן לעצמינו את הזיהוי ("עכשיו אני מרגיש/ה כעס") ואם אנחנו רוצים להתנסות עוד קצת בהעמקה, אפשר לבצע עם עצמינו חקירה קטנה שכזאת, ולבדוק איפה הוא מורגש בגוף? מה התחושות שהוא מעלה? איך הוא נראה? באיזה צבע? מאיפה הוא מגיע ולאיזה כיוון הוא הולך?


גם הנשימה מאוד עוזרת לנו בתהליך החקירה הזה. אנחנו יכולים לבדוק איך אנחנו נושמים ברגע הזה? ולשים לב לאחר מספר נשימות- האם ומה השתנה בכעס שלנו?

אגב, טכניקת נשימה שתורמת מעט להרגעה יכולה להיות התמקדות בעיקר בנשיפה שלנו. להרגיש בכל נשיפה שאנחנו משחררים עוד קצת מהכעס. ואם אנחנו רוצים, בכל שאיפה לדמיין שאוויר יותר רגוע ונעים נכנס לתוכינו....


לאט לאט, בכל פעם שנתבונן, נוכל לשים לב יותר לטרנספורמציות שמתחוללות בתוכינו בכל רגע ורגע כשהכעס נוכח, ואולי נוכל לאפשר השהיה קטנה לפני התגובות שלנו ולהיות מודעים יותר לבחירת המילים והמעשים שלנו. אולי גם נרגיש שהמציאות פחות "נצבעת" לנו ואנחנו יותר מאוזנים בתוך הסיטואציות השונות בהן הכעס עולה, ואולי אפילו נצליח לשים לב גם לרגע הזה שבו הכעס חלף...


39 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול